01/08/2012

חשוף - אוסף ריכטר למכירה! שעות פתיחה חול ומועד פסח: ב,ג,ד 10:00 - 16:00, 18:00 - 22:00 - אירועי אש לילה, חמישי 10:00 - 13:00 החל מה-16.4.12 שעות פתיחה: חמישי - 14:00 - 19:00 ש

12/09/2012

גלעד שליט, ברוך שובך לקן - דרך צלחה

ויעמדו לגורלם

גלריה הוראס ריכטר מציינת

זיכרון

מפגש  ימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה

בפתיחת תערוכת היחיד של הצייר  אריאל  אורן

ויעמדו לגורלם

אוצרת    . כנרת אביבי בלוך

הפתיחה ביום חמישי 19.5.11 בשעה 19:30        התערוכה תוצג עד 18.6.11

התערוכה מארחת צילומי סדנת צילום בהנחיית  גוסטבו הוכמן אוחזים בחיים

פרי יצירתם של קורבנות נפגעי הטרור ופעולות האיבה – יוזמת השירות הסוציאלי

בביה"ח רמב"ם בתמיכתה ובעזרתה האדיבה של עמותת Operation Embrase

 

יוצרים: אלמקייס מרגלית ושמעון, אקסט יהושוע, בהט עדנה, בן עמי ורד,

ברנשטיין גיורא, זילברשטיין גדעון, ליכטרמן לאה, מדברי גדי, מנצ'ל נורית,

סולומון חנה, עליה מרגלית, קורן רחל, רגב צבי ועטרה, רון כרמית,

רייסמן דרור, שילה אלי

לזכרו של הוראס ריכטר ז"ל נציין את יום פטירתו 13.5  במיצב שכול של הפסלת ורוניקה אלרן

סמטת מזל אריה 24 יפו העתיקה .         שעות פתיחה: ב-ה- 10:00-16:00 ו 10:00 – 13:30 שבת 11:00 – 15:00

www.richtergallery.co.il        ;    richtergallery@bezeqint.net    ;       03-6825842

 

"לגעת באימה

 מבעד מסך קהות החושים

ניסיון ההכחשה.

 

לחוש באובדן

מבעד עימות החיים

במהות האדם.

 

לחוש באובדן

מבעד כוחות האופל, היוהרה

הפלצות

המסמאות

המעבירות אדם על דעתו

עד איבוד צלם אנוש לניסיון בזוי

להכחדת עם

להכחשת זכות קיומו.

 

נפש האובדן

במפגש שאון הכרך.

 

לחוש באבדן

מבעד הגעגוע

הכמיהה לאחווה.

 

טיפת אדם

טיפת דם

דמעה צורבת

ניתכת

נחרכת

ניתחת עלי עפר."

 

 

בקו מינימליסטי פחמי מצמרר מעביר הצייר אריאל אורן – שואה.

קומפוזיציות אישיות אינטימיות מופרעות עלי צורר מנבאות  - כליה.

לבן – מוות, פחם אודי השריפה מפעפעים אל נחירי הצופה בדמויות הצופות,

הקמלות הנכלמות בחשיפתן מבדי ציוריו. "

                                                           אביבי כנרת בלוך  . אוצרת התערוכה

 

"כאמן לקחתי על עצמי משימה למצוא ביטוי לטרגדיה הנצחית הזאת.

כדי שההיסטוריה לא תיזכר כעובדה סטטיסטית. השתדלתי לייצר סינתזה אמנותית, וחיפוש אחר האמת מנקודת מבט חיצונית ופנימית.

עבדתי בשחור לבן ונמנעתי משימוש בצבע מפני שבתהליך הציור הייתי מוקף בחושך ואפילה.

בציור אין שמים,שמש,דשא ירוק.   רק זיכרון!"       אריאל אורן

                                                            ____

                         

 

     

דברי מר ארז מלצר בפתיחת תערוכת "ויעמדו לגורלם "  וסדנת נפגעי טירור "אוחזים בחיים"

 גלריה הוראס ריכטר 19 במאי 2011

 

החודש שבין סיומו של פסח לל"ג בעומר, חודש מיוחד הוא. ריכוז של ימי זיכרון- זיכרון השואה, חללי צה"ל ונפגעי הטרור וסיומו בתלמידי ר' עקיבא.

יתכן ולא סתם, פרשות השבוע של חודש זה הן: אחרי מות, קדושים ואמור. רצף מילים שאומר הכול.

תוכנן של שתי התערוכות הנפתחות היום, נע במעין הרמוניה של ניגודים, בין ה"אין" וה"יש", בין הקיים לשאיננו , בין הנוכחות להיעלמותה , בין החיים למוות ובין הזיכרון למציאות.

אנו נוהגים לומר "במותם ציוו לנו את החיים", מדברים על הנשארים כ"נאחזים בחיים", ואפילו בביטוי "ויעמדו לגורלם " יש אותם הרמוניה של הפכים.

בניגוד לאופן בו מסיימים מרבית בני האדם את חייהם, אשר מוצו ברובם, נפגעי הטרור והמלחמה , הולכים מאיתנו בעודם באיבם, צעירים שחייהם נגדעו, האומרים לנו כתזכורת : אתה החיים זכרו כי מתנו צעירים.

אלו הנשארים, ממאנים להיפרד . בדמיון, בציור, בצילום או בפסל, הם משמרים את ההמשך לכאורה, הם משאירים את זיכרונם חי.

אביאל ענת ועופר, וכל אותם צעירים ובוגרים הניבטים מהתמונות, המונצחים בציור ובצילומים, היו באמצע החיים, כל החיים היו עדיין לפניהם. בהולכם ויחד איתם, מת משהו בתוכנו, משהו שמעלה תהיות לאלו הנשארים: האם מותר לנו לחיות ? לעשות חיים? לשמוח? האם רשאים אנו לסדר את החדר, לפרק את פרטי התיק איתו הלכו, לקרוא את דפי היומן האישי? - זהו ה"יש" שב"אין" – הריק שבתווך, החיים שבמוות.

אריק של ורוניקה אלרן, שפסלה את הפסל שכול, שב ונהיה כדבריה "ילד שחדל לצמוח, שלא יצמח עוד". ענת ועופר כבר לא יקימו משפחה.  

אנחנו כולנו, אלו שנשארו, חיים אמנם בלעדיהם, אבל הם חיים איתנו .

 

אז בואו נשים לפנינו כמטרה לירי לתכלית – את כל הרע שבחברה הישראלית .

ישקיע כל אחד במחילה מטובו את מאמציו לעשייה שמסביבו, ירים כל אחד את זקנו שלו מהרצפה – לפעול לערכי התרבות שבנו.

נשתמש באומץ, בתעוזה ובגאווה כדי לחזק את כל הפינות שבחברה, זו איננה אחריותה של ממשלה – זו חובה של כל אחד לסביבתו הקרובה.

כי כשאנחנו אומרים :  "אין לי ארץ אחרת" , אנחנו רוצים לומר, שאנו מקווים ומייחלים שהמדינה הזו תתקיים עוד הרבה עשורים – ותהיה מדינה לתפארת. אז בעצם אבקש בקשה קטנה : למה בעצם שלא נחגוג את יום העצמאות כול השנה ?

 

וכדי לסיים במעט שמחה והרבה תקווה נזכיר, שהשבוע שחלף, שבוע מיוחד הוא - פעם בשנה נראה, שלשבוע אחד הכול משתנה. המחלוקות נעלמות, למעט בעיתון. כמעט כל הארץ עוטה דגלי לאום. וכולם נעמדים לשירת ההמנון . למרות העצב, זה השבוע השמח ביותר שלנו. שבוע בו נעים גלגלי האהדה,  שבות התחושות של כוח ההרתעה, ומאירים אורות המשואה. שבוע בו מתאחדים מעגלי האהבה , בו מותר לחלום עם מבט של תקווה. 

 

מזל אריה 24, יפו העתיקה | טל': 6825842 - 03 | פקס: 5182150 - 03 | דוא"ל: richtergallery@bezeqint.net
24 Mazal Arie St. Old Jaffa | Telephone: 03 - 6825842 | Fax: 03 - 5182150 | E-mail: richtergallery@bezeqint.net