01/08/2012

חשוף - אוסף ריכטר למכירה! שעות פתיחה חול ומועד פסח: ב,ג,ד 10:00 - 16:00, 18:00 - 22:00 - אירועי אש לילה, חמישי 10:00 - 13:00 החל מה-16.4.12 שעות פתיחה: חמישי - 14:00 - 19:00 ש

12/09/2012

גלעד שליט, ברוך שובך לקן - דרך צלחה

שואה וזכרון

   
התקווה של מדוזה במבט לאחור
   
איתן ויתקון  ציפי צגלה
   
מיצב וידאו ציור
   
מסך אומר זיכרון מדיום אומר שואה
   
אוצרת . כנרת אביבי
 
17.4.09 – 2.5.09

מפגש יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה עם יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יצוין בצווחה - "התקווה של מדוזה" - מייצב וידאו של האמן איתן ויתקון, וסדרת יצירות של האמנית ציפי צגלה, המתעמתות במציאות פסטורלית לכאורה אך רצחנית למעשה. 
 
אירוע  .שישי  17.4.09 . בשעה 11:00
 
גלריה הוראס ריכטר
סמטת מזל אריה 24 יפו העתיקה
 
 
"לגעת באימה
 מבעד מסך קהות החושים
ניסיון ההכחשה.
 
לחוש באובדן
מבעד עימות החיים
במהות האדם.
 
לחוש באובדן
מבעד כוחות האופל, היוהרה
הפלצות
המסמאות
המעבירות אדם על דעתו
עד איבוד צלם אנוש לניסיון בזוי
להכחדת עם
להכחשת זכות קיומו.
 
נפש האובדן
במפגש שאון הכרך.
 
לחוש באבדן
מבעד הגעגוע
הכמיהה לאחווה."
 
"וכל מה ששתקה במשך שנים, כל הסבל שנאגרף התפרץ בצווחה עזה, עמדה וסתמה את אוזניה באצבעות וצווחה וצווחה וצווחה, והצווחה נמשכה, חתכה את מיתרי הקול, פצעה את הגרון.
התקווה של מדוזה"    מתוך המסה שלאורי ש כהןבהקשר למייצב הווידיאו של האמן איתן ויתקון
 
*
"שלום לך גלעד,
ארבע שנים אחרי שבעלי וילדי, כל משפחתי, נרצחו במסיבת יום הולדת במסעדת מצה בחיפה, שמעתי על החטיפה שלך. אז עוד לא ידעתי שהאובדן האיום שלי יצווה, אולי, את החיים שלך. כמו כל עם ישראל עקבתי בדריכות אחרי הניסיונות להחזיר אותך הביתה. למדתי את תמונתך. ראיתי את הוריך. שמעתי את סבא שלך מדבר עליך ומשתנק בדמעותיו. אני זוכרת שהרגשתי זוועה איומה. וכעבור שבועיים כשאודי ואלדד נחטפו, הזוועה העמיקה. לאורך שנות השבי שלך חשבתי על חוסר הוודאות. על חוסר האונים. לא יכולתי שלא להשוות. לי הייתה הידיעה. הילדים שלי מתו. הבעל שלי מת. ההבנה שהם לא יחזרו לעולם העניקה לי איזו הקלה. אבל למשפחה שלך, גלעד, לא היה אפילו החסד הזה."          כרמית רון (60). בעלה (אל"מ מיל') אביאל(54) ושני ילדיה ענת (21( ועופר (17.5) נרצחו בפיגוע במסעדת מצה בחיפה ב 31 במרץ 2002. מתוך הכתבה מכתב לגלעד מוסף שישי 17.3.09 . שרי מקובר.
 
*
"רוחות המלחמה שנשבו ברקע והתערבבו באימת השואה המתרגשת לא נחזו. שום דמיון, ולו החולני ביותר לא היה יכול לנבא את הבאות."
מתוך דברי האמנית ציפי צגלה
 
*
"זהו חלום בתוך חלום, משתנה בפרטיו, אחיד במהותו. אני יושב לשולחן עם משפחתי, או עם חברים, או בעבודה, או באזור כפרי ירוק; בקיצור, בסביבה שלווה ונינוחה, לכאורה נעדרת מתח או כאב; ובכל זאת אני חש בחלחולה של חרדה עדינה ועמוקה, תחושה ברורה של איום קרב ובא. ואכן, בהמשכו של החלום, אט-אט או בבת אחת, בכל פעם בדרך אחרת, הכול סביבי מתמוטט ונהרס, התפאורה, הקירות, האנשים, והחרדה הולכת ונעשית אינטנסיבית ומדויקת יותר. עתה הפך הכול לאנדרלמוסיה; אני ניצב בודד במרכזו של אין אפור ועכור, והנה, אני יודע מה משמעותו של כל זה, ואני גם יודע שידעתי זאת מאז ומעולם; אני נמצא שוב בלאגר, וכל שהתרחש מחוץ לו, לא היה אמת. השאר היה חופשה קצרה, של טעות של החושים, חלום: המשפחה, הטבע המלבלב, הבית. עכשיו, חלום פנימי זה חלום השלווה הזה נגמר, ובחלום החיצוני, שממשיך בקור, אני שומע קול מהדהד, קול מוכר היטב; רק מילה אחת, לא סמכותית, אדרבה, קצרה ולוחשת. זוהי פקודת השחר באושוויץ, מילה זהר, ממנה אני חושש ולה מצפה; "לקום!", "Wstawac!" (פרימו לוי 1984:254)
מתוך הספר . "מה שנותר מאושוויץ"; הארכיון והעד; ג'ורג'יו אגמבן


 

 

מזל אריה 24, יפו העתיקה | טל': 6825842 - 03 | פקס: 5182150 - 03 | דוא"ל: richtergallery@bezeqint.net
24 Mazal Arie St. Old Jaffa | Telephone: 03 - 6825842 | Fax: 03 - 5182150 | E-mail: richtergallery@bezeqint.net