01/08/2012

חשוף - אוסף ריכטר למכירה! שעות פתיחה חול ומועד פסח: ב,ג,ד 10:00 - 16:00, 18:00 - 22:00 - אירועי אש לילה, חמישי 10:00 - 13:00 החל מה-16.4.12 שעות פתיחה: חמישי - 14:00 - 19:00 ש

12/09/2012

גלעד שליט, ברוך שובך לקן - דרך צלחה

ביוטופ קו-ים

 ביוטופ קו-ים

 רצועת רידינג–יפו

אוצרת  .  כנרת אביבי

אמנים המתייחסים לרצועת רידינג יפו כביוטופ מזוית הצצה אישית, צילום, וידאו ארט, ציור, פיסול ואיור דיגיטלי:

אלכס ליבק, אהובה שרמן, אורית הופשטיין, אילן בן-יהודה, אילנה לנדה, אילן נחום, איתן ויתקון, אלי ירקוני, אלן ג'י, אריק חן, אתי גדיש דה לנגה, גד אולמן, גדעון גולן, דרורה בשן, הרצל יוגב, ורוניקה אלרן, חגית רשמן רביב, יחזקאל נפשי, יניב שוורץ, יעל אבני, יעקב גבאי, ליאה הדר, לילי שר, מאיר דיסקין, מושון חורש, מושיק זורע, מנחם רייס, סער ברוקמן, עדי הכט, פרידה שטיינברגר, עמוס בלוך, רוני סומק, ציפי צגלה, רוזי אנג'ל.

 

100  שנה לעיר תל אביב יפו

 

 

360 מעלות התבוננות ברב שיח הוויזואלי אקטיבי ברצועת רידינג-יפו

זווית

קונספטואלית אישית/ציבורית

פיסיקאלית/אופטיקלית

אקטואלית/היסטורית

אירובית/אה-אירובית

חזותית סביבתית

מציאותית/הזויה

 

ליחוך המים, מגע הקצף בחול, משברי הגלים בחוף, רסס כחלחל ירקרק – סינרגיה ממגנטת רגלים יחפות.

 

תיאטרון אנושי מתמזג בחול טבעי זהוב ורדרד – פיסות חמימות, לחות למשעי מושכות זקנים וטף להתפרקד, להשתזף, להתבונן, לבהות באופק, להתבודד, להתגודד, לכסות טפח לגלות טפחיים.

 

שמא השילוב בין החמימות, הדגדוג המחוספס במפגש קרני השמש המה המקור למוקד המשיכה?

 

הקסם שבחול בנשקו לכחול אינסופי נוסק לרקיע, עולים על כל איום קרני האולטרה סגול המאיימים על העור האנושי.  העדפת השחום, השזוף טבול בטיפות מים מלוחות למשעי על ישבנים משקשקים לקול המון אדם, מטקות ואסקימו לימון.

 

התערוכה היא מחווה לצבי בלוך ז"ל ממייסדי וראשוני ימאי נמל תל אביב.

 

בברכה,

אביבי כנרת

מנהלת גלריה הוראס ריכטר . אוצרת

 

  

ההליכה בסמטאות  יפו      יחזקאל נפשי

 

 

 

 

אֵין זֹאת אֶלָּא חֲלוֹם...  בְּוַדַּאי חֲלוֹם.

חֶרְמֵשׁ יָרֵחַ תָּלוּי מִמַּעַל, רְצוּעַת חוֹף יְרֻקָּה, יְרֻקָּה.

וְלִבְּךָ נִכְמָר בְּקִרְבּוֹ.

 

אַתָּה מְנַסֶּה לְהַעֲלוֹת בְּזִכְרוֹנְךָ כְּתָלִים עָבִים...

יָפוֹ. אִשָּׁה יָפָה, מַשְׂכֶּלֶת. לִבָּה הָיָה נָתוּן לְךָ... אַף אַתָּה,

אַתָּה אֲהַבְתָּהּ. אֲהַבְתָּהּ.

 

לֹא. אֵינְךָ יָכֹל. רוּחֲךָ אֵינָהּ מַשֶּׁגֶת.

גַּלִּים נוֹשְׁקִים לַמֵּזַח. סְפִינוֹת מִתְנוֹדְדוֹת כְּשִׁכּוֹרוֹת,

הָרוּחַ הוֹפֶכֶת קָרָה. שׁוֹעֶטֶת.

הִיא מְבַדֶּרֶת שַׂעֲרוֹתֶיךָ וְלִבְּךָ עָגוּם.

 

אַתָּה תּוֹהֶה וּמְדַבֵּר אֶל עַצְמְךָ בְּקוֹל:

"הַאִם בְּעַד חֲטָאַי אֲנִי מְשַׁלֵּם..."

בְּעַד דְּבָרִים שֶׁעָשִׂיתִי בִּמְרוּצַת הַזְּמַן...

 

אִישׁ אֵינוֹ מֵשִׁיב לְךָ.

אַתָּה לְבַדְּךָ וְלִבְּךָ עָגוּם. צוֹעֵד בְּשֶׁקֶט בֵּין הַסִּמְטָאוֹת,

מְבַקֵּשׁ מַחֲסֶה אַךְ הוּא אֵינוֹ.

לְמוּלְךָ רַק רִיק גָּדוֹל וּמִתְפָּרֵשׂ.

 

הַגַּלִּים יִשְּׁקוּ לַמֵּזַח, הַסְּפִינוֹת יִתְנוֹדְדוּ כְּשִׁכּוֹרוֹת, הַיָּרֵחַ יִוָּתֵר מִמַּעַל.

אֱלֹהַּ  גַּם.

אַךְ מִי יְשַׁלֵּם בְּעַד מְצוּקָתְךָ.

 

לְפֶתַע, בְּאַחַת, עָב אַדִּיר מְכַסֶּה אֶת הַשָּׁמַיִם.

מֵרָחוֹק נִשְׁמַעַת יְלָלָה שֶׁאֶת פִּשְׁרָהּ אֵינְךָ מֵבִין....

כָּל זֹאת אֵינוֹ אֶלָּא חֲלוֹם...  בְּוַדַּאי חֲלוֹם.

אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אַחֶרֶת.

 

 

רוני סומק

 

ירח יפואי

לענבל לב

 

אִם יָפוֹ הָיְתָה שַׂעֲרָה

הָיִיתִי שׁוֹתֵל אוֹתָהּ עַל רֹאשָׁהּ

שֶׁל  אַנְדְּרוֹמֶדָה

וְנוֹתֵן לַגַּלִּים לַחֲפֹף, כְּמוֹ שׁוּלְיָה בַּמִּסְפָּרָה,

אֶת הַדַּקָּה לִפְנֵי שֶׁגֶּ'ל הַמִּיתוֹלוֹגְיָה בָּא

לְהַבְרִיק אֶת יָפְיָהּ.

אֲבָל יָפוֹ אֵינָהּ שַׂעֲרָה,

וְעַל 39 הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת

לְחוֹף גִּבְעַת עֲלִיָּה נֶחְתָּךְ הָאֲוִיר

בְּעֵינֵי נִינְגּ'וֹת עֲטוּפוֹת בְּשִׂמְלָה וּרְעָלָה,

בְּרַגְלֵי מִסְפָּרַיִם,

וּבְסוּסִים  הַמְּנוֹפְפִים זָנָב

שָׁעָה שֶׁהַפְּרָסוֹת חוֹפְרוֹת

בּוֹרוֹת

בָּאֲדָמָה.

 

לַיְלָה אֶחָד יִפֹּל לְתוֹכָם הַיָּרֵחַ.

 

 

(מתוך:"אלג'יר".הוצאת זמורה-ביתן)

 

 

 

חוף

זה מקום המפגש בין צליל לשקט, בין זריחה לשקיעה,בין המוצק לנוזל, בין היציב לזורם. בין החומר, מים – אדמה, לרוח שעוטפת אותו ואותנו ויוצרת אחדות בין האדם לטבע.   הוא המקום שמסמל את גוף האדם הבנוי ממוצק ונוזל, נע בין יציב וזורם, בין מודע ללא-מודע  ורוח הים כמו רוח הנשמה עוטפת את החומר ומפיחה בו חיים.

בחוף הים נוספים צלילים, תנועה וחוויה של מחזוריות אין סופית. שם האדם פוגש את משמעות החיים, את החוויה שהמוות של עצמו אינו סופי, אלא חלק ממעגל החיים.  תחושת האפסות למול הטבע, היא שנותנת לנו להבין את היחסיות שיש בחיים ולהביט אל דברים בפרופורציה הנכונה.  נפשו של האדם כמו הים בנויה מעומקים שונים ובכל עומק רגשות , זיכרונות, ומחשבות אחרות. צלילי הגלים החוזרים על עצמם מתחברים לצלילי הלב הפועם בהתמדה ומביאים רוגע פנימי כמו סערות נפש אל מול ים סוער. הם אלה שנותנים לנו את התחושה החזקה ביותר שאנחנו חיים. המתבונן בים מתבונן לתוך עצמו.

חוף הים של תל אביב מעניק יותר. כשאתה הולך על רצועת רידינג – יפו, אתה לומד על היחסים השונים של האדם לנפשו לאורך 100 שנים. בחופי הצוקים הוא פראי וטבעי ,אתה ממשיך אל נמל תל אביב וחש כיצד נרתם הים להביא מזון אל האדם , משל הירתמות הנפש אל החומר. חווה את הכניעה המוחלטת של הנפש לחומרנות בכיכר אתרים. מדרים לחופים: גורדון, פרישמן, בוגרשוב וירושלים ומוצא את האיזון בין האדם לסביבתו, לנפשו, ובאותן נשימות אתה פוגש את הפסולת, את התעלמות האדם מהסובייקט שבתוכו. לכשאתה מגיע ליפו, אל הבניינים שמשתלבים בנוף, אתה פוגש את ההערצה לים ולמסתוריות שבו, כמו למסתוריות שבנפש.

 

 

ד"ר הרצל יוגב

פסיכולוג קליני, אנליטיקאי קבוצתי

 

 

מזל אריה 24, יפו העתיקה | טל': 6825842 - 03 | פקס: 5182150 - 03 | דוא"ל: richtergallery@bezeqint.net
24 Mazal Arie St. Old Jaffa | Telephone: 03 - 6825842 | Fax: 03 - 5182150 | E-mail: richtergallery@bezeqint.net